סיכום שיעור בפרשת לך-לך | מדרש רבה
א. פתיחה: עשרת הדורות ו"אהבת צדק ותשנוא רשע"
בלימוד הקודם עסקנו ברצף המדרשים על הפסוק מתהילים "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע". ראינו כיצד הפסוק הזה מאפיין את עשרת הדורות מנח ועד אברהם. מתוך העשרה, שבעה דורות היו "רשע" (תשנוא רשע), ושניים חרגים (פלג ואברהם). הדרשן רואה את שמות הדורות כנוטריקון המגלה את מהותם.
ב. המשל: המלך והמרגלית שאבדה
המדרש (בראשית רבה, פרק ל"ט, י') מביא משל דרמטי:
המשל: "משל למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם, ועשה צבורים והביא מַכְבְּרוֹת (מסננות), וכבר את הראשונה ולא מצא, שניה ולא מצא, ובשלישית – מצאה. אמרו: מצא המלך מרגלית שלו".
הנמשל: "כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח? אלא בשבילך – אברם."
וכן לגבי דוד המלך: "מצאתי דוד עבדי" – הפסוקים מפרטים את שושלת פרץ, חצרון וכו' רק כדי להגיע לדוד.
לקרוא עוד
ג. ניתוח המדרש: החיפוש האלוקי
יש כאן תפיסה תיאולוגית עמוקה ומפתיעה. בדרך כלל אנו תופסים את הקב"ה כמי שאינו "מחפש" דבר, שכן הכל גלוי לפניו. אך המדרש מתאר "חיפוש".
- "עובר ממקום למקום": הקב"ה כביכול בתנועה. התנועה היא המאפשרת את גילוי האיכות (כמו צלוחית שמן שריחה נודף רק כשמטלטלים אותה).
- "עשה צבורים": הקב"ה מחלק את הדורות לקבוצות (ציבורים/ערימות) ומסנן אותם כדי למצוא את ה"מרגלית".
- "אברם הוא אברהם": החידוש הוא שמלכתחילה היה רצון אלוקי למצוא דמות שתיקרא "אברהם". נחור או תרח יכלו להיות אברהם (היה להם פוטנציאל), אך רק אברהם עצמו זכה לממש את הייעוד הזה. הוא "המרגלית" שנמצאה בערימה השלישית.
ד. הסוד שבשמות: רגוג ופרעוש
כפי שעשינו בשיעור הקודם, גם כאן שמות הדורות רומזים לתוכן הפנימי של החיפוש:
- רגוג (חמדה): אם לוקחים את ראשי/סופי התיבות של הדורות, מגיעים לשורש ארמי "רגג" (מקביל ל"חמד" בעברית). הקב"ה "חומד" ורוצה את המרגלית הזו.
- פרעוש: הצירוף יוצר גם את המילה "פרעוש". זהו הכינוי שדוד המלך מכנה את עצמו כאשר שאול המלך רודף אחריו ("אחרי מי יצא מלך ישראל… אחרי פרעוש אחד"). שאול רודף וחומד את דוד (כמו שמחפשים מרגלית).
השימוש במילה "צבורים" (מלשון עפר) והניפוי במכברות (מסננות) מדגיש שהקב"ה מנפה את ההיסטוריה כדי להוציא את היקר מזולל.
ה. המקור המקראי: עטרת מלכם
מהיכן שואב הדרשן את הדימוי של "מרגלית מעל ראשו"?
המקור נמצא בסיפור מלחמות דוד (שמואל ב', י"ב; דברי הימים א', כ'):
"וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ… וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד".
במלחמה מול בני עמון (שנעזרו בארם – משפחתו הרחוקה של אברהם), דוד לוקח את המרגלית שהייתה שייכת למלכם/אלילם.
הדרשן מחבר בין אברהם (המרגלית שיצאה מתוך תרח וארם) לבין דוד (שמקבל את המרגלית הזו בסוף התהליך).
ו. סיכום: התנועה והפרידה
המהות של "צלם אלוהים" באדם היא היכולת "לעבור ממקום למקום".
- אברהם נצטווה "לך לך" – לעזוב את העבר, להיפרד מה"ציבורים" של משפחתו כדי לממש את ייעודו.
- הקב"ה "עובר ממקום למקום" – כדי לפנות מקום לעולם ולבחירה.
השיעור מלמד אותנו שגם בתוך רשימות שמות "משעממות" לכאורה (כרונולוגיות), מסתתרת תוכנית אלוקית של חיפוש, סינון ומציאת ה"מרגלית" – הצדיק שבדור.
